חלק מהמותגים המקיפים אותנו בחיי היומיום הם פרי מחשבה ופיתוח של מומחים למיתוג, עיצוב ושיווק. למעשה, רוב המותגים נבנים כך – באופן מחושב ומתוכנן. רק מידי פעם צצה ועולה חברה עם סיפור ייחודי של בניית מותג בצורה אורגנית ומאד אינטואיטיבית כאשר המוצר הוא החלק המרכזי המניע את הכל. כזה הוא הסיפור המרתק של פיל נייט וחברת נייק.
החזון והתעוזה של פיל נייט
פיל נייט חשב על הרעיון של ייבוא נעלי ספורט מתוצרת יפנית בראשית שנות ה60 בהיותו סטודנט לעסקים. באותה תקופה דחקו מותגים יפני את אלו הגרמניים בתחום המצלמות ונייט, בתור ספורטאי, הכיר את האיכויות של הנעליים היפניות. מדובר בכמה שנים טובות לפני שהוא השיק את נעלי נייק או אפילו הקים את החברה עצמה. היחידים שהביאו נעלי ספורט יפניות לארה"ב באותה תקופה היו חיילים אמריקאים אשר היו מוצבים בבסיסים ביפן. נייט החליט לנסוע ליפן וכך עשה. הוא סידר לעצמו פגישה עם יצרן נעליים של המותג אוניצוקה טייגר תוך שהוא ממציא לעצמו תואר: בעלים של חברת שיווק של נעלי ספורט.
המהלך עבד והוא קיבל את הזיכיון לשיווק הנעליים בארה"ב. תחילה הוא הביא כמות קטנה ושיווק אותה בתחרויות ריצה היישר מתא המטען של הרכב שלו.
החיבור למאמן ביל ברוורמן
באחת מאותן תחרויות ריצה בהן מכן פיל את הנעליים היפניות, הוא פגש את המאמן שלו מתקופת הקולג' – ביל ברוורמן. הוא מאד אהב את הנעליים והשניים הפכו לשותפים כאשר כל אחד מהם משקיע 500 דולר.
פיל היה זה שהביא את תחום הג'וגינג לארה"ב וידע הרבה על התחום. הצמד שיווק נעליים כאשר ידי פעם הם שלחו ליפן הוראות ובקשות שונות בקשר לעיצוב ותכנון הנעליים. כך הם למעשה יצרו נעליים שהיו מותאמות לצרכים ולידע שלהם.
לקראת אולימפיאדת 1968 הם פיתחו את דגם הקורטז. האולימפיאדה הביאה להם הרבה חשיפה והצלחה אך גם בעיות.
תחילת הייצור העצמי והקמת נייק
הבעיה של ביל ופיל הייתה שהיצרן היפני פשוט לא עמד בקצב הייצור של הנעלים. חוזה ההפצה שלהם הסתיים בשנת 1972, השנה של אולימפיאדת מינכן. השניים החליטו לעבור לייצור עצמי של דגם הקורטז. הם החלו בייצור העצמי של נעלי הריצה שלהם ונדרשו למותג. את השם נייקי הם לקחו כפתרון של הרגע האחרון שאחד העובדים שלהם הציע. זה היה שמה של אלת הניצחון ושם סביר לפחות להתחלה, כך ה חשבו.
את הלוגו המפורסם של נייק, ה'סווש', פיל נייט הפקיד בידי מי שהייתה אז סטודנטית לעיצוב גרפי בשם קרולין דוידסון. ההשראה הייתה הפסים שהיו על נעלי פומה ואדידס אשר לה נוספו גם מוטיבים של מהירות ותנועה. פיל לא התלהב יותר מידי מהלוגו אבל קיבל אותו מפאת חוסר הזמן והצורך בלוגו כלשהו. קרולין חייבה את החברה הצעירה בסכום הפעוט של 35 דולר שהם בערך 200 דולר של ימינו.
לאחר אולימפיאדת 1972, נייק צמחה כל שנה בקצב מהיר ובשנת 1989 היא הפכה לחברת הלבשת הספורט הגדולה ביותר באמריקה. היא נודעת במיתוג שלה אשר משתמש בספורטאים מכל ענפי הספורט ובסלוגן שלה JUST DO IT אשר מייצג יותר מהכל את הרוח הספורטיבית וגם את סיפור ההקמה של החברה. כיום המותג נייק מזוהה בכל העולם, אפילו ללא הכיתוב המפורש אלא רק כסמל הסווש אותו עיצבה קרולין דוידסון. היא דרך אגב, זכתה לבונוס מיוחד. לאחר הנפקת החברה בבורסה, היא זכתה לקבלת פנים בחברה שם הוענקה לה טבעת יהלום עם הלוגו אותו עיצבה ומעטפה בה היו מספר לא ידוע של מניות בחברה החדשה. אחרי הכל – תשלום לא רע בשביל עבודת סטודנט.